<h1>ראבי"ה סימן תרכ"ה</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ואמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן והיכי דמי דתלי ליה באמצע פחות משלשה למעלה ופחות משלשה למטה, ואמרינן ביה תרין לבודין. ונראה דשלשה לבודין לא אמרינן, כגון למעלה ולמטה ואצל הדופן, ואמר רב אסי פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקים לה בפחות משלשה סמוך לדופן דכל פחות משלשה כלבוד דמי. ומשך הסוכה שבעה טפחים ומשהו. וגבי פחות משלשה לא שייך למימר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה, כדמוכח בפרק קמא דעירובין [ט"ז ע"ב] גבי מ[ק]יפין בקנים, ולעיל בפירקין [ז' ע"א] אמרינן נמי הכי גבי דופן סוכה כדופן שבת. ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. ואף על פי שהפרוץ מרובה על העומד, נחשב כ[סתום] על ידי לבוד. ואי קשיא אמאי נקט פס ארבעה ומשהו לינקט תקנתא דקנים דשכיחא טפי, כדפרכינן בפרק קמא דעירובין הלכה והרחב מעשר אמות [י' ע"ב] אדרב יהודה שאמר מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמות מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות, ופריך ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה. ונראה לי דכולי האי רחב לא שכיח, אבל פס ארבעה טפחים שכיח כמו קנים, ונקט תקנתא דמחיצה כגון פס ארבעה. ומיהו קנים נמי כשר בארבעה דפנות, לא שנא בסוכה קטנה ולא שנא בסוכה גדולה, ואפילו עשאה כולה בקנים, רק שלא יהא ביניהם שלשה טפחים, דסתמא קתני דופן סוכה כדופן שבת. ונראה דגם בסוכה מהני הקיף חבלים בפחות משלשה בין זה לזה כמו בשבת, דקנים היינו שתי והיקף חבלים היינו ערב. ולקמן בפירקין [י"ח ע"א] אמרינן סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצומין כשרה, פירוש כגון שיש ביניהם פחות משלשה טפחים. ומחיצות שבת מצינו שיש בהם יותר קפידא מלגבי סוכה, כדאמרינן לעיל [ז' ע"א] יתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ מה שאין כן בסוכה, ויש דברים שהם להיפך, דלגבי שבת עומד מרובה על הפרוץ מתיר פירצה עד עשר, כדאמרינן בפרק קמא דעירובין [ט"ו ע"ב], והכא משמע דוקא פס ארבעה ומשהו דאיכא למימר לבוד, אבל אם אינו אלא פס ארבעה ואוקי ליה בשלשה סמוך לדופן אף על גב דעומד מרובה על הפרוץ לא מהני. והיינו טעמא דבעינן מחיצה מעליא לגבי סוכה. ומכל מקום פחות משלשה חשיב בכל מקום כגדור וסתום על ידי לבוד.
